משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין
וְלָמָּה מוֹנֶה הַמִּנְיָן שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו עַל הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ וְלֹא הָיָה מוֹנֶה עַל הָאֲנָשִׁים עַצְמָן לְפִי שֶׁאָסוּר לִמְנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו ד) "וַיִּפְקְדֵם בַּטְּלָאִים":